בן יצחק ז"ל וחנה. נולד ביום ג' בתמוז תשי"ד (4.7.1954) בחדרה. למד בבית-הספר היסודי 'איתמר' שבנתניה, המשיך והשלים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי 'אורט נתניה' במגמה של מכניקה. אבי היה אדם אופטימי, עליז, ומלא שמחת-חיים וחברותי מאוד. התיידד בנקל וחבריו אהבו אותו והעריכוהו בזכות תכונותיו הטובות ואופיו הנוח. בנערותו נודע כשובב גדול ואוהב מעשי-קונדס.

אך ככל שבגר נעשה רציני יותר. הוא הצטיין באהבת האדם, באהבת הארץ, ברוח-התנדבות - תמיד היה הראשון להושיט עזרה לכל-מי שנזקק לה, ומעל-לכול היה לעזר רב לאמו, בעיקר בעבודות הקשות שבמשק-הבית. את הארץ למד להכיר בזמן הלימודים בבית-הספר התיכון, כשהיה פעיל במסגרת הגדנ"ע - אז הרבה לטייל בה והכיר רבים מאתריה ובכל-פעם נהג להתפעל מחדש מיופיים.

אבי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל-החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס חמשי צריח טנק שרמן, הוצב לאחת היחידות של חיל-החימוש. עד-מהרה התחבב על חבריו ליחידה ועל מפקדיו. כדרכו תמיד התמסר לעבודתו והצליח בה מאוד. בחוות-הדעת שלהם כתבו עליו מפקדיו שהוא חייל נאמן, בעל-מקצוע טוב, יעיל ומסור לעבודתו, הגון ובעל יזמה. אבי השתתף במלחמת יום-הכיפורים, פעל במקומות שסכנתם רבה ויצא בשלום. לאחר המלחמה הוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים'.

עוד לפני גיוסו התחייב לשרת שנה נוספת בצבא-הקבע כדי לעבוד במקצועו במסגרת הצבאית. כשהשתחרר מהשירות הסדיר, הוצב ליחידת-מילואים ולפרקים היה נקרא לשירות-מילואים.

אבי נתקבל לעבודה במפעל 'אביר' שבנתניה, וכעבור פרק-זמן קצר השתלב בה לשביעות רצונם של הממונים עליו. הוא הוסיף לעזור להוריו ויחד-עם-זאת התחיל בונה את עתידו. בינואר 1978 נקרא שוב לשירות-מילואים וכדרכו מילא כל משימה שהוטלה עליו בשמחה וברצון.

ביום י"ט בשבט תשל"ח (27.1.1978) נפצע בעת מילוי תפקידו והועבר לבית-החולים תל- השומר. ארבעה ימים נאבקו הרופאים על חייו, אך ללא הצלחה. ביום כ"ג בשבט תשל"ח (31.1.1978) נפטר אבי מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנתניה. השאיר אחריו הורים ואחות. חודשים ספורים לאחר נפילתו נפטר אביו.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "אברהם שירת ביחידתי בתפקיד חמש-צריח פרק-זמן קצר מאוד, ולמרות זאת התחבב במהרה על כולנו. הוא מילא את תפקידו כהלכה. זכרו יהיה שמור עמנו לעד".